מהי "תודעת בצורת"? ואיך היא גורמת לנו להשמין

המוח האנושי תוכנת במשך מאות מיליוני שנים עם מטרת - על אחת: לשמור עלינו בחיים. וזה אומר להתמודד עם תקופות של בצורת ומחסור. מה האסטרטגיה של המוח בתקופת בצורת? ואיך זה קשור לסיבה שדיאטות גורמות להשמנה?

החלטתם לעשות דיאטה, קיבלתם תפריט עם הרבה חוקים - מה מותר לאכול מה אסור לאכול, כמה מותר לאכול, מתי אסור לאכול, ועוד ועוד... עבר קצת זמן, ירדתם קצת או הרבה במשקל, הרגשתם שניצחתם! ואז - הדיאטה הסתיימה, ומפה לשם - הקילוגרמים התחילו לעלות בחזרה. אולי חזרתם למשקל ההתחלתי מלפני הדיאטה, ואולי הגעתם אפילו למשקל גבוה יותר.

אם זה קרה לכם - חשוב שתדעו שזו לא אשמתכם. ואם מסתובבות לכם בראש מחשבות כמו - 'אין לי כח רצון', 'אני לא יודעת להתמיד', 'יש לי אופי חלש', 'אני לא טוב בדחיית סיפוקים' - סמכו עליי, המחשבות האלה מוטעות.

אבל לפני שאסביר למה, בואו נסתכל על קצת נתונים. אינסוף מחקרים מראים שמתוך 10 אנשים שעושים דיאטה, 8 יעלו חלק מהמשקל בחזרה בתוך שנה, ו- 9 יעלו את רוב המשקל או יותר בחזרה בתוך שנתיים עד חמש שנים. כלומר - 90% מהאנשים שעושים דיאטה, לא יצליחו לשמור על המשקל לטווח הארוך. לא מעט מחקרים מראים שכשליש עד שני שליש מהאנשים שעושים דיאטה יגיעו למשקל גבוה יותר מהמשקל ההתחלתי, כלומר - ישמינו!! כן כן, בספרות המדעית כבר מדברים על דיאטה כעל גורם ניבוי להשמנה, שמעתם טוב!

מדובר בנתונים מטורפים, בהתחשב בכך שדיאטות הן פופולריות כל כך. כל הנתונים האלה מבוססים על מחקרים מדעיים בלתי משוחדים, ואלה בדיוק הנתונים שמשווקי הדיאטות לא רוצים שתכירו!

אז קודם כל, אם עשיתם דיאטה ועליתם בחזרה במשקל - לא רק שאתם לא לבד, אתם הרוב! דיאטות נכשלות בטווח הארוך עבור רוב האנשים, והקונספט הישן של דיאטה המבוססת על תפריט מוגבל קלורית הולך והופך ל'פאסה'. וזה לא רק משום שהוא לא יעיל, אלא גם בגלל שבואו נודה בזה, דיאטה זה לא כיף, ולאנשים פשוט נמאס.

אבל למה זה ככה? למה דיאטות גורמות להשמנה?

התשובה טמונה עמוק בתוך המוח האנושי, אז בואו נצלול לשם רגע. הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שהמוח האנושי התפתח במשך מאות מיליוני שנות אבולוציה לקיים מטרת-על אחת: לשמור עלינו בחיים. וכדי להישאר בחיים - אוכל הוא הבסיס. הגוף שלנו מסוגל לשרוד רק שבועות בודדים ללא אוכל. כיום, כשאנחנו חיים בתרבות השפע, מצב שבו אין לנו מזון למשך שבועות נראה מופרך, אבל קחו את עצמכם עשרות או מאות מיליוני שנים אחורה, כשמזון לא היה זמין בשפע וברציפות כמו שהוא היום. למוח לא היתה ברירה אלא לפתח אסטרטגייה להתמודדות עם תקופות של בצורת ומחסור.

אז מה האסטרטגייה של המוח להתמודדות עם תקופת בצורת?

המוח פיתח אסטרטגיה פשוטה וגאונית, שמחולקת לשלושה שלבים:

1. שלב א' - תוך כדי הבצורת. בתקופה זו המוח יגרום לנו לאכול כמה שיותר ולשרוף כמה שפחות. המטרה היא לשמור על משק האנרגיה בגוף ככל שניתן. איך הוא עושה את זה? כדי לגרום לנו לאכול כמה שיותר - הוא יגביר את תחושת הרעב. כדי לגרום לנו לשרוף כמה שפחות - הוא יאט את חילוף החומרים. בנוסף, הוא יגביר את האגרסיות שלנו, כי בתקופות בצורת (שוב, לפני עשרות מיליוני שנים), צריך להילחם על כל פיסת מזון שמוצאים, וזה אומר - באלימות, מה לעשות. מכירים את זה שאנחנו בדיאטה ואנחנו עצבניים כל הזמן? זה לא אנחנו, זה המוח הקדום, מוציא לפועל את אסטרטגיית הבצורת שלו.

2. שלב ב' - אחרי הבצורת. נניח שהבצורת הגיעה לקיצה, הצלחנו לשרוד, אבל ירדנו קצת במשקל. המוח יעשה הכל כדי שנחזיר את האנרגיה שהלכה לאיבוד בחזרה. כלומר - הוא יעשה הכל כדי שנשמין בחזרה. מה לעשות, השאיפות האסתטיות שלנו לא ממש מעניינות אותו, הוא דואג שתהיה לנו מספיק אנרגיה בגוף כדי לשרוד.

3. שלב ג' - שלב הבונוס - המוח, בסביבה של חוסר ביטחון תזונתי, מעדיף שנצטייד בקצת 'אקסטרה' אנרגיה, על כל צרה שלא תבוא. הוא לא יודע מתי תבוא שוב בצורת, ואם תבוא בצורת ואנחנו נהיה מצויידים קצת יותר, הסיכוי שנשרוד גבוה יותר. אז הוא מגדיל ראש וגורם לכך שנשמין. גאוני, לא? שוב, השאיפות האסתטיות שלנו - יכולות לקפוץ לו, הוא דואג לדברים הרבה יותר חשובים.

בטח כבר ברור לכם לאן אני הולכת עם זה, נכון? אכן, כשאנחנו מתחילים דיאטה, וצורכים כמות מזון פחותה מזו שהגוף רגיל אליה, המוח נכנס לתודעת בצורת, ומתחיל להפעיל את אסטרטגיית ההישרדות הגאונית שהוא פיתח במשך מאות מיליוני שנים.

ושימו לב, המוח רגיש לשינויים, לא למצב אבסולוטי, וזה אומר שמספיק שנצרוך כמות מזון פחותה מזו שאנו רגילים, לא רק פחותה מזו שאנו צריכים, והמוח ייכנס לתודעת בצורת.

בואו נעצור רגע כדי להתפעל מהאיבר המופלא הזה ומהגאונות המתוחכמת שבאמצעותה הוא עוזר לנו לשרוד. למעשה, אנחנו כאן בזכות תודעת הבצורת של המוח. אם היא לא היתה קיימת, לא בטוח שהיינו שורדים. והעובדה שאצל מעל 90% מאיתנו המשקל חוזר אחרי הדיאטה רק מחזקת את הסברה שמדובר במנגנון הישרדותי מושרש, אחרת זה לא היה נפוץ כל כך.

אז למה דיאטות גורמות להשמנה?

כאמור, המוח נכנס לתודעת בצורת ומוציא לפועל את האסטרטגייה שלו בשלבים:

בשלב הראשון - תוך כדי שאנחנו בדיאטה, המוח דואג שנאכל כמה שיותר ונשרוף כמה שפחות. הוא מגביר את תחושת הרעב (מכירים את זה שאנחנו בדיאטה ואנחנו כל הזמן רעבים ולא יכולים להפסיק לחשוב על אוכל?), מאט את חילוף החומרים (מכירים את זה שהירידה במשקל נעצרת פתאום, למרות שאנחנו עדיין שומרים על התפריט?), מגביר את האגרסיות ובאופן כללי, מקשה עלינו מאוד להתמיד בדיאטה.

בשלב השני - הדיאטה הסתיימה, ואז המוח דואג שנעלה שוב במשקל. זה לא קשור לכוח הרצון שלנו, חברות וחברים, זה מנגנון קדום ועוצמתי, שלדיאטות אין כמעט סיכוי מולו בטווח הארוך.

ובשלב השלישי - לא תמיד, אבל בחלק מהמקרים, נקבל גם 'בונוס' - עוד כמה קילוגרמים, צידה לדרך לקראת הבצורת, סליחה, הדיאטה הבאה.

אז מקווה שעד כאן הצלחתי לשכנע אתכם שאם ניסיתם דיאטות וזה לא החזיק לטווח הארוך - זו ממש לא אשמתכם. אבל ממש. דיאטות עובדות נגד המוח, מייצרות מלחמות פנימיות, ועלולות להוביל להשמנה, בהפוך על הפוך.

אבל זה רק צד אחד של המשוואה. יש גם צד שני.

נכון שמצד אחד המוח הקדום דואג שלא נאבד אנרגיה, אבל הוא יודע גם לדאוג שלא נהיה כבדים מדי. גם זו דאגה הישרדותית - כי - ושוב בואו נחשוב הרבה אחורה בזמן - אם נהיה כבדים מדי לא נצליח ללקט מזון בקלות ולא נצליח לברוח מהטורפים שלנו. למוח יש אינטרס לשמור עלינו קלילים ופעילים.

ועכשיו החדשות הטובות! כשמכירים את השיטה לעבוד עם המוח ולא נגדו, ירידה במשקל הופכת למשימה כיפית, נעימה ומוצלחת, גם לטווח הארוך. איך עושים את זה? זה בדיוק מה שאני מלמדת בכל מסלולי הליווי וההדרכה שלי. מוזמנים לשוטט באתר או לפנות אליי בטלפון או באימייל ואשמח לעזור.

חשוב לי שתדעו, שאני מדברת גם מניסיוני האישי. גם אני הייתי שנים על מעגל הדיאטות, רזיתי קצת והשמנתי יותר, ושוב רזיתי קצת והשמנתי עוד יותר, וככה שוב ושוב עד שפיתחתי הפרעת אכילה. לשמחתי, בסופו של דבר החלמתי מההפרעה ויצאתי ממעגל הדיאטות. וזה קרה בגלל שעשיתי משהו שונה מכל מה שהכרתי עד אז. עזבתי את הדיאטות, זרקתי את המשקל, הפסקתי לספור קלוריות, והלכתי לטיפול אצל מטפלת מדהימה שעזרה לי לנקות את הראש טוב טוב מבפנים, את כל מה שחשבתי על אוכל ועל הסיבות להשמנה שלי, את כל הדברים הרעים שחשבתי על עצמי. וברגע שעשיתי את זה, התחלתי לרזות, בלי שהתכוונתי, והגעתי למשקל שלי מהחטיבה. מאז עברו 16 שנה, ואני עדיין באותו משקל, עדיין בלי דיאטות, אוכלת מה שבא לי (חוץ מבעלי חיים, כי אני טבעונית, ומבטיחה לכתוב גם פוסט על יתרונות הטבעונות אם תבקשו), ונהנית מכל ביס.

ומבטיחה לכם שאין בי שום דבר מיוחד ואם אני עשיתי את הסוויץ' הזה, אז אני באמת מאמינה שכל אחד יכול.

אז באמת, תרגישו חופשי לפנות, אני תמיד שמחה לעזור.

ובינתיים - זכרו לאכול באהבה ולחיות באהבה.

תילי