פעם, כשהייתי בעולם ההון סיכון, הייתי מהמנהלים של איזה פורום יזמים חמוד בטכניון. פעם בחודש היינו מזמינים מרצים שיספרו איך להצליח עם סטארטאפ חדש וכל זה. קהל של יזמים נלהבים ויזמיות נלהבות היה מגיע, מפרגן, מקשה בשאלות, וכמובן, מנצל את ההזדמנות להתמנגל. אומת הסטארטאפ במיטבה.
לונג סטורי שורט, יום אחד הזמנתי את אחד הקולגות שלי, איש יקר מאוד בשם שלמה, להרצות בפורום היזמים. שלמה היה כריש מנוסה בעולם הפיתוח של מכשור רפואי, הוביל וליווה כמה מהחברות הבולטות בתעשייה, יש לו המון סיפורים (וגם אוסף בדיחות קטלניות, שאיכשהו מתאימות תמיד בדיוק לסיטואציה, אבל על זה בפעם אחרת...), קיצר איש מגניב ומרצה מעולה.
שאלתי אותו על מה הוא רוצה לדבר בפורום, והוא אמר לי שיש לו כמה סיפורי כשלונות שהוא ישמח לשתף. כשלונות? בדקתי שאני שומעת טוב. אנחנו בפורום יזמים, כולם פה באים לשתות סיפורי הצלחה בקשית, לראות דולרים בעיניים, ולצאת כשהמוטיבציה שלהם על סטרואידים. ניסיתי בכל כוחי שהפרצוף שלי לא יסגיר את מה שאני חושבת, ושאלתי בעדינות אם לא כדאי אולי לשתף בסיפורי הצלחה דווקא, אך שלמה התעקש.
טוב, כמה שרציתי להתווכח, משהו בבטן אמר לי שזה יכול להיות מגניב, וגם ידעתי שעל שלמה אפשר לסמוך, אז העניין יצא לדרך.
שמעו, קודם כל, אותו מפגש כשלונות היה המפגש הכי מבוקש שהיה לנו. כנראה שכשהכותרת מבטיחה לחשוף פאשלות מהתעשייה, יש בזה משהו שמושך את היצר הרכלני, שקיים, מסתבר, גם בקרב גיקים טכניונים עם שאיפות מסחריות. אבל זה לא רק היצר הרכלני. זו כנראה גם ההבנה שיש המון מה ללמוד מפאדיחות.
כמו שאתם מנחשים, ההרצאה היתה הצלחה מסחררת, היא הצליחה לרתק את כולם, כולל אותי, כמו שהיום אף סדרת רוצחים סדרתיים בנטפליקס לא מצליחה. למה? כי כולם הבינו שקורה פה משהו נדיר. גם כי ת'כלס, מסיפורי הכשלונות האלה שלו באמת למדנו יותר ממה שלמדנו ממאות הרצאות על סיפורי הצלחה. וגם כי נדיר לפגוש בנאדם שבצורה כל כך כנה וחופשייה מדבר על הכשלונות שלו. זו הגדולה של מישהו שהוא מנטור בנשמה, שפחות מחפש להתהדר בסיפורי הצלחה (ולא חסר), אלא פשוט שואף לתת מקסימום ערך בזמן הכי קצר, ומסתבר שסיפורי פאשלות היא הדרך לעשות זאת. מי ידע.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
כי אני רוצה שתחשבו על עצמכם רגע כאילו אתם יזם מצליח. או יזמית מצליחה. יאללה, מאכפת לכם, אנחנו חיים במעצמת סטארטאפ, תזרמו עם הדימיון החופשי, אוקיי? אז אתם יזם מצליח. ויזם מצליח לא רק שלא פוחד מכשלונות, הוא מצפה לכשלונות, לומד מהם, קם, משפר, ומנסה עוד פעם. ועוד פעם. עד שהעסק ממריא.
וזו בדיוק הגישה שאני מאחלת לכם שתאמצו לשנת 2024: נופלים, לומדים, קמים, מתקדמים.
אם אתם כאן קוראים את זה, אז כנראה שאתם בתחילתו או בעיצומו או בהמשכו של תהליך של שינוי. שינוי של מערכת היחסים שלכם עם אוכל. ובתהליך הזה חשוב שתזכרו שני דברים:
1. כל מה שלא הצליח לכם עד עכשיו – זו לא אשמתכם. אני יודעת עמוק בלב כמה השקעתם, כמה התגייסתם ונרתמתם, כמה התאמצתם, כמה מתחתם את גבולות האישיות שלכם, כמה החזקתם והשתדלתם וכמה סבלתם. ואני מבטיחה לכם, אין בכם שום דבר לא בסדר, אתם עשיתם ועושים את המקסימום וזה ראוי להערכה. פשוט לא מלמדים אותנו איך בדיוק הדברים עובדים שם בתוך המוח המורכב שלנו, ואיך הוא מווסת את האכילה. ואין גם כמעט ממי ללמוד את זה (חוץ ממני, הלו), כי מעטים האנשים שמבינים לעומק את המורכבות של מנגנון ויסות האכילה במוח (אבל אני ביניהם, כידוע). אחד מדבר על דיאטה, אחר על דופאמין, אחד על תוספים, ואחר על אכילה רגשית. מה נסגר? כל אחד מתמקד בחלק אחר מהפאזל, וזה מבלבל. (היי, זה לא כולל אותי, כמובן, כי הגישה שלי 'קוד האכילה' מרכיבה לך את כל הפאזל ומפילה לך את כל האסימונים שאפשר. וזו כל הפואנטה. אבל זה לא פוסט פרסומי, אז בהזדמנות).
2. אין שינוי בלי נפילות ואין דרך בלי פיתולים. אל תפחדו לא להצליח. אל תתנו לפחד להיכשל לעצור אתכם מלעשות את השינוי שאתם מייחלים לו. רוב הסיכויים שיהיו גם נפילות. אז מה? נפילות הן השיעורים הכי טובים. הרבה פעמים יושבים אצלי מטופלים, אחרי כמה שבועות של עבודה, שהם התקדמו ממש, והאכילה מאוד התאזנה, ופתאום יש סוג של נסיגה להרגלים ישנים (ככה המוח עובד, זו לא אשמת אף אחד). אני תמיד אומרת להם – מעולה! עכשיו יש לנו חומר טוב לעבוד איתו. כי הרי עם מה אנחנו עובדים בקליניקה? עם התקפי האכילה, וסערות הרגשות, והמחשבות המעיקות וההרגלים הטורדניים – איתם. כי רק מהם אפשר ללמוד מה קורה בתוך הקלבסה ורק ככה אפשר להבין מה אפשר לעשות אחרת ולהתקדם קדימה.
אז שתהיה לכם 2024 מלאה באהבות, התרגשויות, הרפתקאות, דמיונות, חלומות, ורק דברים טובים.
לא מאחלת לאף אחד כשלונות, אבל אם הם בטעות מגיעים (טפו חמסה) – כן מאחלת לכם שתאמצו את גישת היזם המצליח - קומו, תנתחו, תלמדו, תשנו ותתקדמו קדימה בכל הכוח, כי מגיע לכם לחיות באהבה ולאכול באהבה. ואם אתם צריכים עזרה עם זה, אתם יודעים שבדיוק בשביל זה אני פה.
עכשיו, לשאלה הרצינית שבכותרת- אני באמת שוקלת לעשות הרצאה ולספר על כל הכשלונות שחוויתי והכאפות שחטפתי במהלך השנים שבהן ניסיתי להתמודד עם המשקל והאכילה (עד שבסוף הצלחתי), וכל מה שאפשר ללמוד מהם. הייתם באים להרצאה כזאת? קליק אחד בסקר פה למטה ואני אודה לכם מאוד.
נו, פוסט שלם על כישלון, ועוד לא ציטטתי את דודו טסה המלך. אז קבלו: "עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה".
וכל מילה נוספת מיותרת.
שלכם באהבה, תילי
הייתם באים להרצאה על הכשלונות שחוויתי והכאפות שחטפתי בהתמודדות עם אכילה ועם המשקל?
כן
לא